בעיני יש משהו טבעי מאוד בחיבור שבין ספרים לבין עולם הבלשות או הפשע.
הרי ספרות, ספרים עתיקים, סופרים נעלמים או בדויים, ישן, אפל, טחב, כשאני חושב על ספרות אני חושב על דברים כאלה.
מתוך הספרים אנחנו, הסיפורים שלנו המסתורין שלנו מגיע אז כמה טבעי זה כשמישהו מחבר את הנואר לספרות וכותב נואר על עולם הספרות והסופרים.
פאבלו דה סנטיס עושה זאת וסוחב אותנו לתוך פרשייה אפלה ומסתורית ומראה לנו שעולם הספרות רחוק מלהיות יבש ואקדמאי אלא מלא מסתורין, אניגמטי ואפילו אלים.
עלילת הספר מתחקה אחרי דמותו של סופר בשם הומרו בורקה, מי הוא היה ואיך זה שכל כך מעטים קראו את ספריו?
למה אנשים שמתחקים אחריו נעלמים ונרצחים?
העלילה מתרחשת בבנין מתפורר ומט ליפול של הפקולטה למדעי הרוח לשעבר והשמועות אומרות שבקומה החמישית של בנין זה מסתתר הסיפור האחרון שנותר מכתיבתו של בורקה אם אכן היה קיים.
הסיפור מפיו של אסטבן מירו שעבד תחת פרופסור קונדה אולי האדם שהכי הכיר את יצירותיו של בורקה אך קונדה אינו היחיד שמתעניין בכתב היד של בורקה והעלילה מתפתלת ונהיית אלימה יותר ואפילה יותר.
מאוד אהבתי את הרעיון של הבאת עולם הספרות לעולם המתח הפשע והאפילה כי הרי זה באמת טבעי כמו שכתבתי בהתחלה ועדיין יש כאן משהו מרענן ובלתי צפוי והספר מרתק ושולח אותנו למרחבי הספרות הדרום אמריקאית הקלאסית ולמקומות שהם ספרים וסופרים נשכחים.
אל תוך התחב והריקבון, אל האפילה והמתח.
קראתי את הספר הזה ביום חורפי במיוחד ואין יותר מתאים מכך יחד עם כוס משקה ושמיכה חמה זה הופך את הקריאה לחווייתית במיוחד.
מומלץ.