לאהוב, לשוטט, להפליג / וולף, מופסאן, בנימין, סטיבנסון, תורו, קדוגאן

לאהוב, לשוטט, להפליג / וולף, מופסאן, בנימין, סטיבנסון, תורו, קדוגאן
הוצאת תשע נשמות
122 עמודים
מתרגמים: אמרי באטרפלד, הראל קין, יהונתן דיין, יותם בנשלום, רעות בן יעקב

מכל האוסף הנכבד הזה היחיד שלא הכרתי לפני היה גארנט קדוגן והאמת היא שהחיבור שלו היה הכי חזק בעיני, הכי ברור והכי נוקב.
קדוגן מדבר על הקושי בשוטטות ברחובות ערים בארצות הברית כשאתה שחור, החשד הטבעי כמעט, הסכנה שתעצר הפחד של אנשים מסביבך והוא מתאר את השוטטות כמשהו מגביל מאוד עקב גזענות שהיא לחלוטין לא סמויה. קדוגן פותח בפנינו צוהר לעולמו של אדם שחור בעולם של שנאה ופחד.
השוטטות אצלו מתארת מציאות לא נעימה אבל השוטטות, החיפוש, ההתבוננות היא חוויה שונה מאדם לאדם.
אוסף הכותבים הנכבד שבספר הזה לא יכול לאכזב, אתה לא יכול להתאכזב כשמביאים לך בספר אחד את וירג'יניה וולף, הנרי דייויד ת'ורו,וולטר בנימין, רוברט לואי סטיבנסון וגי דה מופסאן.
כל אחד מהם מביא כאן מעין מסה קצרה, חיבור על חוויה, חוויה של המרחב שמסביבנו או המרחב מסביבו של כל אחד מהכותבים בזמנו, בתקופתו, במרחב העירוני או הכפרי שלו.
סטיבנסון מדבר על אהבה ומנסה לפענח את המילה הזו כמו גם את דעתו על מוסד הנישואין, וולף מחפשת עפרון ברחבי לונדון ותוך כדי כך מביאה לנו את חוויותיה מהשיטוט העירוני, קצת הזכיר לי את דיקנס והשיטוט העירוני שלו.
בנימין מביא לנו רשמים ומחשבות קצרות משיטוט עירוני וזה מעניין בשל המשפטים הקצרים, כמו הבזקי מחשבות חולפות שמיד נרשמו על הנייר.
מופסאן יוצא אל המרחב של הים כדי להתנתק מפאריס בדרכו לאיטליה וכל אחד מהכותבים מחבר אותנו לעולמו ולמרחב המקיף אותנו אם זה בין ביתנו עם המקום הזוגי האינטימי ואם זה ברחבי העיר או חיפוש אחר חירות וניתוק מהעיר או מרחבי הים.
זה ספר מומלץ עם הרבה תובנות שכל אחד יכול למצוא את מה שנכון עבורו.
מאוד אהבתי.

 988120

האל החושני / אביעד קליינברג

האל החושני / אביעד קליינברג
ספרי עליית הגג
269 עמודים

למרות שאני אתאיסט ואולי דווקא בגלל שאני אתאיסט הנסיון להבין את תפיסת האל מרתקת בעיני ואני מוצא את עצמי קורא על כך לא מעט.
הספר של אביעד קליינברג הוא בדיוק הספר שעוסק בתכנים אלה ומעניין אותי ומצאתי אותו מרתק למדי.
אותנו לימדו שהאל המונותיאיסטי הינו חסר גוף, צורה, ריח טעם ולא נתפס בחושים שלנו ועם זאת בתרבויות עתיקות כבר ניסו להאניש את האל, לתת לו צורת אדם זקן ועוד.
הרי בתקופת המקרא ניסו גם אז לתת לאל צורה ןלנסות לאפיין אותו דרך החושים שלנו וקליינברג ממחיש לנו זאת בספר זה.
יש לא מעט דוגמאות בספר גם בנצרות וגם ביהדות איך האדם/ המאמינים ניסה לתת לאל משמעויות פיזיות חושניות על מנת להקל על האמונה באותו אל ועל מנת להמחיש אותו.
כך אנחנו רואים בנצרות באמצעות סעודת הלחם כשאר הנוצרים טועמים מדבו ובשרו של ישוע בנו של האל.
ביהדות מומחש לנו קולו של האל במעמד הר סיני לא רק אל משה אלא גם אל הכהנים שעלו איתו את ההר ושמעו את קולו של האל.
קליינברג מדבר גם על חוש הרי שמופעי במקרא כאשר האל מוזכר או מופיע ישנו ריח אחר ועוד.
הספר עצמו מדבר לא רק על הנושאים החושיים אלא גם על האמונה, מהי אמונה, מה פירוש להאמין במשהו על חושי והקושי באמונה מסוג זה ועוד.
למרות העיסוק בעיקר באל המונותאיסטי ובדתות המונותאיסטיות שמתי לב שהאסלאם לא מוזכר בספר זה וזה מעניין להבין למה האסלאם נעדר מהדוגמאות שאותם בחר קליינברג להביא.
ספר מרתק מאוד ולפחות עבורי חידש לא מעט.
כדאי מאוד לקרוא.

 36200055335b

שירת המסע / גיל אלון

שירת המסע / גיל אלון
הוצאת עולם חדש
74 עמודים

גיל אלון באמת אדם מיוחד, זן מאסטר, שחקן, במאי ואיש תיאטרון ידוע
אין ספק ששירתו מיוחדת מאוד גם אם לא מאוד תקשורתית, זה מורגש כאילו אלון כותב את השירה בצורה מאוד אינטואיטיבית, מאוד פנימית.
כשם שאנו הולכים ומטיילים בעולם או כאן בארץ וחווים רגעים שעוד שניה יהיו זכרון חולף כיוון שמיד המשכנו הלאה, מבטים חטופים על אנשים, ריחות, תרבויות, צבעים, רעשים וכל דבר שהחושים שלנו יכולים לקלוט חולפים לדברים אחרים שחושינו קולטים, שמסרינו התת מודעיים מקבלים וזהו.
ממשיכים הלאה לעבר המשך המסע, כך גם גיל אלון, כך אני חוויתי את ספרו.

"הדברים נכנסו ויצאו.
והמים נפלו והתרסקו.
והשמש בלעה את שמשות היקום.
והדרך לפתה את הראש.

מומבאי, הודו"

לאחר כל שיר גיל אלון מציין את מקום כתיבת השיר או את המקום בו החוויה נקלטה בתודעתו.
רוב השירים דורשים קריאה חוזרת, יש בהם משהו אניגמטי מאוד, שונה ומעורפל מחשבתית לאדם שלא חווה והיה באותו המקום שגיל אלון היה ולכן דורש מאיתנו נסיון להבין את הפאזל של השירה הזו, של החוויה העל חושית שהשירה של גיל אלון מנסה להעביר לנו.
זה למעשה אתגר כמעט בכל ספר שירה אבל אצל אלון החוויה היא ויזואלית שמנסה להיות מועברת באאמצעות מילים ולכן זו חוויה אחרת.

"תראו את המחר מתפורר לי בידיים.
תסתכלו על הפרצוף שמתמודד עם השעות.

וינטיאן, לאוס"

שירה מיוחדת של אדם מיוחד ומרתק.

 d7a9d799d7a8d7aa-d794d79ed7a1d7a2-d797d796d799d7aa

ארגונאוטיקה / אפולוניוס איש רודוס

ארגונאוטיקה / אפולוניוס איש רודוס
הוצאת מאגנס
307 עמודים

אני אוהב מאוד קלאסיקות יווניות וזה לא סוד.
הסיפורים בתרבות היוונית הקלאסית מרהיבים ומרתקים ומצד שני זו ספרות מאוד לא קלה לקריאה.
המבנה המורכב של הכתיבה הזו שמזכירה לא מעט את האיליאדה והאודיסיאה של הומרוס דורשת ריכוז והעזרות בהערות שוליים שבאות יחד עם הטקסט.
אותי עניין מאוד הבנה מוקדמת יותר של הסיפור שמקדים לסיפור הארגונאוטיקה, הסיפור של גיזת הזהב ולכן גם ישבתי וקראתי קצת על סיפור זה.
הסיפור של הארגונאוטיקה הוא למעשה פואמה ארוכה מאוד של אפולוניוס איש רודוס על קורותיו של יאסון וחבורת הגיבורים שיתו אשר הפליגו בספינה ארגו כדי לחפש את גיזת הזהב.
אחד הסיפורים הארוכים והמרתקים בתולדות המיתולוגיה היוונית.
גיזת הזהב שייכת לאייל מופלא שהרמס שלח כדי להציל את פריקסוס והלה ילדיו של המלך אתאמס.
הסיפור הזה במבנה המקורי שלו כפי שהוא מובא בספר זה לא קל לקריאה אך מרתק ומעניין מאשר כל תקציר שבנמצא.
מעניין לראות את הכתיבה הלירית המורכבת הזו ולחקור את הסיפורים של אותה תקופה, הרפתקותיהם של יאסון וצוותו היוו השראה רבה.
במסע ישנם הרפתקאות רבות ובראשם אהבתם של יאסון ומדיאה.
אני חושב שהיצירות הקלאסיות היווניות על אף מורכבותם והמבנה הספרותי הלא פשוט אל הפואמות הם ספרי חובה לכל מי שאוהב ספרות קלאסית וסיפורי מיתולוגיה.
ההקדמה בספר של המתרגם אברהם ארואטי חשובה מאין כמותה ועוזרת לקורא להבין את הטקסט המורכב ואת הסיפור וכמו כן את ההקדמה לסיפור של גיזת הזהב.
ספר מורכב ומעניין שאני גאה שהוא נמצא בספרייתי.

 4503011679b

חיבוק גדול / רומן גארי

חיבוק גדול / רומן גארי
הוצאת עם עובד
244 עמודים
תרגום: דורית שילה

רומן גארי הוא שמו האמיתי של הסופר הגדול הזה אשר פרסם את רוב ספריו תחת השם הבדוי אמיל אז'אר.
חיבוק גדול הוא למעשה הספר הראשון שגארי פרסם תחת שמו האמיתי אך כניסוי באמת מעניין לראות איך החברה הצרפתית הגיבה לכך שפתאום התגלה רומן גארי בשמו האמיתי והיחס בין הקבלה של ספריו בשמו הבדוי לספר זה שהוא ספר ייחודי ומעניין מאוד.
כבר שמתי לב שיש חלק שמאוד אהבו אותו ויש חלק שהתקשו מאוד עם זרם התודעה של כתיבתו ואני נמנה על אלו שאהבו את הספר הזה.
מסיה קוזן הוא אדם בודד שחי לבדו בדירה פריזאית והוא חוזר יום אחד מטיול באפריקה יחד עם פיתון גדול אשר הוא מכנה אותו בשם "חיבוק גדול"
הפיתון הזה הופך להיות בן לוויה של מסיה קוזן וחברו האמיתי והוא אולי סמל גדול לבדידותו של מסיה קוזן ואולי לבדידותו של האדם בעיר הגדולה.
מסיה קוזן חוזר מעבודתו לביתו ולפיתון שלו הוא לוקח אותו לטיולים בעיר עד שהמשטרה אוסרת עליו זאת.
מלבד אהבתו לפיתון הענק קוזן מאוהב במספרים ובזה הוא עובד ביומיום.
אבל חייו האומללים ובדידותו משוועים לחיבוק גדול ו הפיתון מעניק לו מטאפורית את החיבוק הזה, הוא מצפה לימים בהם הנחש משיל את עורו וחי מחדש, מתרענן מחדש ועובר שינוי ומסיה קוזן מקנא בנחש על כך.
מסיה קוזן לא מוצא את עצמו בכרך הגדול ומרגיש בודד עוד יותר בפאריז וחיפושו אחר אהבה ונחמה מביא אותו להזיות ומחשבות, פנטזיות על אהבה ובת זוג וחיפוש של אסקפיזם מתוך הבדידות הכה מעיקה.
רוב רובו של הספר בנוי כרצף מחשבות ולכן אני יכול להבין את ההסתייגות של חלק ממבקרים והסוקרים מהספר כי לא תמיד קל להתחבר לסגנון כזה.
עם זאת מצאתי את עצמי מזדהה עם מסיה קוזן ועם החיפוש אחר רגעי אושר קטנים ומישהו שיחבק אותך, הרצון לברוח מהכרך אאו למצוא את מקומך שם.
רומן גארי כתב סוף שונה לספר ולבסוף הכניס אותו כנספח שאותו גם אהבתי.
מומלץ גם לא לפסוח על אחרית הדבר המעניינת של המתרגמת .
מומלץ.

 עטיפה_-_חיבוק_גדול(2)