"הדברים נכנסו ויצאו.
והמים נפלו והתרסקו.
והשמש בלעה את שמשות היקום.
והדרך לפתה את הראש.

מומבאי, הודו"

לאחר כל שיר גיל אלון מציין את מקום כתיבת השיר או את המקום בו החוויה נקלטה בתודעתו.
רוב השירים דורשים קריאה חוזרת, יש בהם משהו אניגמטי מאוד, שונה ומעורפל מחשבתית לאדם שלא חווה והיה באותו המקום שגיל אלון היה ולכן דורש מאיתנו נסיון להבין את הפאזל של השירה הזו, של החוויה העל חושית שהשירה של גיל אלון מנסה להעביר לנו.
זה למעשה אתגר כמעט בכל ספר שירה אבל אצל אלון החוויה היא ויזואלית שמנסה להיות מועברת באאמצעות מילים ולכן זו חוויה אחרת.

"תראו את המחר מתפורר לי בידיים.
תסתכלו על הפרצוף שמתמודד עם השעות.

וינטיאן, לאוס"

שירה מיוחדת של אדם מיוחד ומרתק.