הארת שוליים / אמיר סומר
הוצאה עצמית הוצאה לאור
103 עמודים

אני אישית מאוד אוהב לראות כל הזמן משוררים צעירים קמים ומפרסמים את שיריהם והולכים עד הסוף עם האמת שלהם ואמיר סומר הוא אחד כזה, הוא בחור צעיר באמצע שנות העשרים לחייו אבל ככל הנראה לפי השירים חווה ועבר המון.
אני אתחיל דווקא מהכריכה שבה יש סוג של יד מתפללת ופונט סריפי שמשדר מבחינתי חיבור למסורת, אבל איזו מסורת?
סומר בכריכה הפנימית מדגיש כמה דברים חשובים, סמלי שלושת הדתות ואת עורך הספר גבריאל מוקד.
מוקד כבודו במקומו מונח אבל דעתי היא שמקומו של העורך גדול וידוע ככל שיהיה לוקח מהמשורר את המקום שהוא ראוי לו.
אמיר סומר לא כותב שירה במובן הקלאסי שלה, כך אני לפחות חווה זאת.
אני קורא למה שסומר כותב "הגות פואטית"
סומר מספר לנו את דעתו על העולם, דעתו על החברה, חוויות מהחיים האורבניים, חוויות ילדות, פוליטיקה, יחסו לדת, לדתות וכל זה בטקסטים ארוכים ומנוקדים.
לעיתים הטקסטים של סומר מעניינים ונקודת המבט שלו על העולם מעניינת ולעיתים זה קצת מעיק עקב עודף טקסט והמבנה כמו גם סגנון הכתיבה.
את רוב הקטעים אהבתי, הם מעניינים וסומר הוא לחלוטין לא אדם רגיל אלא בעל נקודת מבט מעניינת מאוד על העולם, על אהבה, על החברה
סומר זועם ואוהב גם יחד, הוא מפגין אכפתיות מהנעשה כאן, זועם על היחס של החברה לאנשים מסוימים, הקדיש שיר שלם ללוסי אוהריש.
סיפור חייו המרתק של סומר בהחלט ראוי לאוטוביוגרפיה גם בגיל כל כך צעיר הרגשתו ויחסו לשלושת הדתות המונותאיסטיות מעניינת ובכלל נראה שסומר הוא אדם רוחני מאוד, אדם שאני אישית הייתי שמח להתסובב איתו ולהקשיב לו, כתיבתו היא לא פשוטה, היא עמוקה ומורכבת ושירה מעידה לא מעט על האדם שכתב אותה.
אחד השירים שנגעו בי נכתב דווקא על רחוב מסדה בחיפה והוא נגע בי כי בתור סטודנט גרתי שם ואף מילצרתי בבית קפה מקומי ברחוב.
אבל ככה סומר, הוא מצליח לגעת כמעט בכל מי שקורא את ספרו כי הוא נוגע בתחומים רבים.
מי שמחפש ספר שירה סטנדרטי אז סומר הוא לא הכתובת אבל מי שמחפש ספר הגותי פואטי של אדם צעיר ושונה ומחפש לראות השקפת חיים אחרת דרך כתיבה מנוקדת ופואמות ארוכות ימצא את מבוקשו בספרו של סומר.
כך או כך ספרו הוא חוויה אחרת של קריאה.
כמו בכל ספר ישנם קטעים טובים יותר וטובים פחות אבל בהחלט יש בספר זה משהו שנותן לקורא נקודת מבט אחרת וייחודית על החיים וכל אחד ימצא את זה דרך הפריזמה האישית שלו.
בסוף הספר, בכריכה האחורית נכתב אולי הקטע המשמעותי ביותר שאולי בו סומר משחרר את כל הזעם שלו.
"לכל מי שאמר לא
לכל מי שלא האמין
לכל מי שזילזל
לכל מי שלא הבין
לכל מי שלא ניסה
לכל מי ששבר כנף
ולכם."