תמיר סנדיק בדרך כלל ניחנים בחושים ספרותיים ויודעים לבחור כתבי עת שיש בהם רגישות וסיפורים נוגעים ללב ומצד שני מעוררי מחשבה.
רוב הספרים שהם מוציאים לאור עוסקים בנושאים שמעבר למעטפת של הסיפור המרגש או המותח יש בתוכם נושא חברתי, הסטורי מעניין ומעורר דיון וגם על הדרך מלמד את הקורא משהו על אירועים או תנועות מסקרנות.
אחת מהם היא ההאוגנטיקה שהיא תנועה ביולוגית חברתית שעוסקת בחקר השפעות התורשה על מאפיינים מנטליים והתנהגותיים מתוך רצון להשביח את הגזע האנושי, תנועה שהיתה קיימת בראשית המאה העשרים ולשמחתנו התפוגגה עם השנים.
התורה הזו בין השאר האמינה שעוני עובר בתורשה ועל מנת למגר את העוני יש צורך בסירוס ועיקור כחלק מהרצון להשביח את הגזע האנושי.
בתורה זו האמין ד"ר צ'רלס פולר שעבד במוסד הדמיוני שרסטון שמתואר בספר.
רופא פסיכיאטר עם אמביציה גבוהה להצלחה.
ד"ר פולר הוא הצלע השלישי בסיפור הזה.
החלקים הנוספים הם אלה פיי, בחורה שנשלחה לשרסטון עקב כך שניפצה חלון במוסד שבו היא עבדה.,
אלה בטוחה שהיא לא חולת נפש ועושה הכל כדי להיחלץ מהמוסד הזה.
ג'ון מליגן לעומת זאת שאיבד את ביתו מוצא בשרסטון בית חם עבורו ומקלט מהעולם האכזר והכאב הרב שהוא סובל ממנו.
בעת נסיון בריחה מהמוסד של אלה מליגן שעובד בחוץ נתקל בה ומשהו מתרחש בין שניהם.
מליגן מגלה פתח של אור עבורו ומתחיל להיקשר לאלה וכותב לה מכתבים.
אך בבית החולים הזה ישנה הפרדה בין נשים לגברים ומקום המפגש היחידי הוא בסופי שבוע באולם הנשפים שבבית החולים שבו החולים שמתנהגים יפה מקבלים את הזכות לרקוד בו.
שם מתרחשים המפגשים.
אם נחזור לצ'ארס פולר ולאאוגנטיקה אז פולר רואה במליגן בעיה ומבחין בקשר בין שניהם ומחליט לעשות מעשה קיצוני על מנת להפריד ביניהם.
מה יקרה בהמשך את זה הקורא יגלה לבד אבל מעבר לסיפור הרומנטי ותיאור החיים במוסד פסיכיאטרי הספר חושף אותנו לאותה תנועה הזויה, תורת גזע שבזמנו היתה בהחלט מקובלת. לשמחת המין האנושי תנועה זו כמעט ונמוגה לחלוטין והמדע התנער ממנה אבל החשיפה אליה דרך הספרות היא חשובה ומעניינת.
ספר מרגש שכתוב היטב, מעניין לכל אורכו ועם ערך מוסף של ידע חדש.
מומלץ.