חול טובעני / סטיב טולץ
הוצאת עם עובד
389 עמודים
מאנגלית: איילת אטינגר ואוהד זהבי
אני זוכר את שבריר, ספרו הראשון של סטיב טולץ כחוויה ספרותית עבורי.
ספר מרענן, שנון פורץ גבולות, חריג ומפתיע.
סיימתי את כל 600 פלוס העמודים שלו בהנאה וחשבתי לעצמי שעם ספר מפתיע כזה הציפיות מהסופר יהיו בשמים והספר הבא שלו ימדד על פי שבריר.
אבל ככל הנראה להצליח לשמור על רמה גבוהה כזו זו לא משימה פשוטה.
חול טובעני הוא לא ספר רע, ממש לא.
הוא לא יכול להיות ספר רע כשהוא יוצא מהידיים של סופר מוכשר כמו טולץ.
טולץ שומר על השנינות, השפה המעניינת, הקצבית והמבדרת שהיתה חלק בלתי נפרד משבריר.
כשיש לך כשרון כתיבה אז יש לך עד הסוף.
הבעיה היא בחול טובעני זה שהעלילה לא מספיק מעניינת, לא מספיק זורמת, לפעמים אף יש תחושה שהספר לא מתקדם לשום מקום וזה איכזב אותי כקורא שבא עם ציפיות רבות.
אלדו הוא בחור חסר מזל, הכל הולך לו הפוך, אלדו הוא איוב מודרני.
מבית חולים לבית סוהר ואסון אחד לאסון אחר, מניסיון התאבדות אחד לניסיון התאבדות שני.
אלדו הוא טרגדיה מהלכת וזה בעצם סיפורו.
מי שמספר את סיפורו של אלדו זה חברו הטוב ליאם שהפך להיות שוטר.
נראה שטולץ רצה ליצור מחדש דמות איובית מודרנית כזו אבל הוא לא באמת מחדש שום דבר.
אני הרגשתי שהעלילה תקועה ומתישה וחבל כי כתיבתו של טולץ כל כך טובה שהיה חבל לי שאין כאן עלילה שנבנתה בצורה מעניינת יותר ולכן זה ספר בינוני בסופו של דבר.
ולמרות זאת אחכה בקוצר רוח לספרו השלישי כי לכתוב הוא יודע ואולי הוא למד מהטעויות של ספר זה.
נמתין ונראה.
הוצאת עם עובד
389 עמודים
מאנגלית: איילת אטינגר ואוהד זהבי
אני זוכר את שבריר, ספרו הראשון של סטיב טולץ כחוויה ספרותית עבורי.
ספר מרענן, שנון פורץ גבולות, חריג ומפתיע.
סיימתי את כל 600 פלוס העמודים שלו בהנאה וחשבתי לעצמי שעם ספר מפתיע כזה הציפיות מהסופר יהיו בשמים והספר הבא שלו ימדד על פי שבריר.
אבל ככל הנראה להצליח לשמור על רמה גבוהה כזו זו לא משימה פשוטה.
חול טובעני הוא לא ספר רע, ממש לא.
הוא לא יכול להיות ספר רע כשהוא יוצא מהידיים של סופר מוכשר כמו טולץ.
טולץ שומר על השנינות, השפה המעניינת, הקצבית והמבדרת שהיתה חלק בלתי נפרד משבריר.
כשיש לך כשרון כתיבה אז יש לך עד הסוף.
הבעיה היא בחול טובעני זה שהעלילה לא מספיק מעניינת, לא מספיק זורמת, לפעמים אף יש תחושה שהספר לא מתקדם לשום מקום וזה איכזב אותי כקורא שבא עם ציפיות רבות.
אלדו הוא בחור חסר מזל, הכל הולך לו הפוך, אלדו הוא איוב מודרני.
מבית חולים לבית סוהר ואסון אחד לאסון אחר, מניסיון התאבדות אחד לניסיון התאבדות שני.
אלדו הוא טרגדיה מהלכת וזה בעצם סיפורו.
מי שמספר את סיפורו של אלדו זה חברו הטוב ליאם שהפך להיות שוטר.
נראה שטולץ רצה ליצור מחדש דמות איובית מודרנית כזו אבל הוא לא באמת מחדש שום דבר.
אני הרגשתי שהעלילה תקועה ומתישה וחבל כי כתיבתו של טולץ כל כך טובה שהיה חבל לי שאין כאן עלילה שנבנתה בצורה מעניינת יותר ולכן זה ספר בינוני בסופו של דבר.
ולמרות זאת אחכה בקוצר רוח לספרו השלישי כי לכתוב הוא יודע ואולי הוא למד מהטעויות של ספר זה.
נמתין ונראה.
הספרים ואני 