מה למדת מהסיפור / גיורא פישר
הוצאת עם עובד
96 עמודים

גיורא פישר חברבוק שלי כבר זמן רב, כמה שנים טובות.
אני עוקב אחרי שיריו ותמיד הרגשתי סוג של חיבור מאוד מיוחד לשירה הפשוטה שלו, התחושה של שירה שבאה ממקום רגשי מאוד ומחובר מאוד לקרקע, כמו מספרת סיפור, כמו נותנת לנו תובנה לחיים, משהו לקחת לדרך.
שירה כזו לא מלמדים, היא באה מחוויות החיים וכך עושה פישר, מתאר לנו כמן יומן דברים שקורים לו שהוא לומד וחווה ועל הדרך מעביר לנו שיעור או חושף בפנינו את יומנו האישי ביותר.
כך אני חש כשאני קורא את שיריו.
גם הכריכה היא פשטנית מאוד, מינימליסטית כשבאמצעה צילום של נייר מקומט שעליו מתואר שיר מתוך הספר.
זה מתאר לנו על אישיותו של האדם, פשוט, עניו, צנוע, מלא כרימון ועשיר בתכנים.
הרי מה זו שירה כמו של פישר, לקחת את תובנות החיים או מחוויותנו ולזקק אותה למילים פשוטות שמעבירות לנו אותה ממקום רגשי.
שירה כמו של פישר זה או שאין לך את זה או שיש לך את זה, לא לומדים אותה בפקולטות לספרות ולא מלמדים אותה בסדנאות לכתיבת שירה ואולי בגלל זה הרגשתי אליה חיבור כי זה בדיוק מה שאני מחפש בשירה, לא משהו מכני אוטומטי אקדמי אלא משהו אותנטי, כמוני, פשוט, כפרי, רגיש, מלא תשוקה למילה הכתובה.
הספר הזה של פישר הוא בדיוק כזה והוא גרם לי להרגיש שוב מחובר למילה הכתובה ולהבין מחדש למה אני כל כך אוהב שירה.
כדאי מאוד.
הנה כמה שירים לדוגמא.