אהבתהגורל / אבל י הרצברג

אהבת הגורל / אבל י' הרצברג

הוצאת יד ושם

103 עמודים

מהולנדית: אברהם הרצברג, גילה ברקלי
ספרי תיעוד ממחנות השמדה הם לעולם לא קלים לקריאה, המימד התיעודי ממקור ראשון של החיים במחנה ריכוז כברגן בלזן הוא חשוב מאין כמוהו.

בסוף מלחמת העולם השניה אחרי ששוחרר מברגן בלזן העלה הרצברג שבעה חיבורים על החיים במחנה.

סיפורים קשים וכואבים אך ביניהם גם יש לא מעט חמלה ואנושיות.

ניסיתי דרך נקודת המבט האובייקטיבית שלי לחפש בסיפוריו את חצי הכוס המלאה, את החמלה ואת העזרה ההדדית, את התקווה.

ללא תקווה אף אחד לא היה שורד את המחנות האלו.

כל חיבור כאן הוא קטן אך עם משמעות רבה.

אפשר לקחת מכאן קטעים רבים ואצטט 2 קטעים למרות שאני עושה עוול לרוב הספר.
"היינו חייבים להציע את מיטותינו כמו קופסאות גפרורים, כלומר כמלבנים, ללא בליטות או שקעים, ללא קמט על פני השטח. מה שהיה מונח מתחת לכיסוי לא היה באחריותו של מפקד המחנה. לא אכפת אם הונחו שם נעליים רטובות ומעופשות, או כביסה מלוכלכת מסריחה, הפשפשים יכלו לחגוג שם את נישואיהם, העיקרשמי שנכנס לצריף יוכל להשקיף בבת אחת על כל המיטות."

עמ' 39
"המפקד היה קודם כל עינוי יום יומי מכוון… אך נראה לי שבשביל הס"ס היה בו יותר מזה, ורצוי שניתן על כך את דעתנו. הם ספרו את הטרף שלהם, כפי שקמצן סופר את ממונו, בהתרגשות ובהסתאבות חושנית. המפקד היה להם עבודת קודש, השתכרות מהיקף עוצמתם בצימאון שלא ידע רוויה. אין זו לשון ציורית בלבד אם אומרים שהמפקד היה להם פולחן דתי ורחבת המפקדים שימשה לו מקדש."

עמ' 66
באחרית הדבר של הספר מביא לנו הרצברג סיכום שלו וגם את משנתו לגבי אירועי התקופה, בטקסט פילוסופי מרגש ומלא עוצמה.

ספר קטן עם הרבה כח ורגש.

כדאי מאוד לקרוא, בטח לקראת יום השואה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s