טלגרף אווניו / מייקל שייבון

​טלגרף אווניו / מייקל שייבון

הוצאת עם עובד

551 עמודים

מאנגלית: משה רון

אני כבר זמן רב מתכנן לקרוא ספר של מייקל שייבון.

כבר כמעט שנתיים מחכה לי בסבלנות "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי" זוכה פרס פוליצר אך לא יוצא לי להגיע אליו.

עבור טלגרף אווניו פיניתי זמן ונהניתי מאוד.

טלגרף אווניו נוגע בנושאים רבים ואפשר לכתוב עליו לא מעט כי שייבון בחר ברומן מאוד אמריקאי ועם זאת רומן שמדבר על חברות, יחסים בין גזעיים וקפיטליזם.

שייבון שבדרך כלל בוחר לעסוק בספריו בנושאים שמתחברים ליהדות שלו בוחר גם הפעם לתת לזה משקל אם כי הפעם קצת צנוע יותר ואני אגע בזה בהמשך.

טלגרף אווניו זה ציר שמחבר את אוקלנד השחורה והעניה יחסית עם אוניברסיטת ברקלי היוקרתית. שני עולמות שונים שמפרידים ביניהם שבעה קילומטר.

על הציר הזה נמצאת חנות תקליטי הוויניל של ארצ'י סטולינגס השחור ושל נט ג'פי היהודי הלבן.

גם נשותיהם של ארצ'י ונט מנהלות עסק משותף.

גוון ואביבה הן מיילדות ותיקות שמנהלות עסק בתחום.

מה שמערער את העסק של ארצ'י ונט זו כניסתו של כוכב פוטבול לשעבר והיום האיש השחור החמישי בעושרו בכל ארצות הברית "גיבסון גוד".

גוד מחליט להקים על ציר טלגרף אווניו קניון מפלצתי, סניף של רשת הענק שלו וזה מכניס את העסק הקטן של הצמד לסחרור ודילמות קשות כיצד לנהוג ומה לעשות?

גם העסק של גוון ואביבה לא נע על מי מנוחות.

מקרה מסויים מכניס את העסק שלהן לצרות ובוחן מחדש את השותפות והחברות שלהן.

מעבר לכך נכנסים לחייו של ארצ'י אביו שניתק איתו קשר ובנו האובד שמוצא את עצמו נדלק על בנם של אביבה ונט.

זה ממש בקצרה הגרעין המרכזי של העלילה אולם שייבון מאתגר אותנו כי בתוך המיקרוקוסמוס האמריקאי הזה אנחנו מתוודעים לקשיים של השחורים שעדיין קיימים ולגזענות ולסטריאוטיפים הרבים שקיימים בחברה האמריקאית.

אנחנו לומדים להבין את המושג שכנות וחברות וכמו כן יחסים בין משפחתיים של אב ובנו.

בספר ישנו קטע שבו מופיע לקטע קצר ברק אובמה בתפקידו כסנטור לפני שהתמנה לנשיא ומאוד אהבתי את הקטע הזה.

כמו כן הספר מלא באיזכורים של ספרים וקטעי מוזיקה מעבר לכל השאר.

הספר מתחיל במשפט שמוקדש לו עמוד שלם.

"קרא לי ישמעאל.

ישמעאל ריד קרוב לוודאי"

לאיזה משפט פתיחה של ספר אמריקאי מפורסם אחר זה זורק אתכם? למובי דיק כמובן.

בהמשך הספר ישנם עוד איזכורים ורמזים למובי דיק והחיבור בין הספר הזה למובי דיק מעניין כי יש תחושה ששייבון רצה אולי ליצור רומן גדול חדש ונראה שמאז מובי דיק לא היה בספרות האמריקאית ספר עם כל כך הרבה השפעה ועוצמה.

אז טלגרף אווניו הוא לא מובי דיק אבל הוא כן ספר מהנה מאוד, ספר כיפי שיש בו המון תוכן, דיאלוגים טובים, אמירה חברתית חזקה ובעיקר עניין רב.

אז שייבון בהחלט עשה לי תיאבון לקרוא רומנים אחרים שלו וככל הנראה שאעשה זאת.

ספר טוב מאוד ומומלץ בחום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s