המגפה הסמוקה / ג'ק לונדון

​המגפה הסמוקה / ג'ק לונדון

הוצאת נהר ספרים

108 עמודים

מאנגלית: ניצה פלד

לגלות תרגום ראשון ליצירה זו של ג'ק לונדון זו חגיגה עבורי, אני חושב שלונדון מעבר ליכולת הכתיבה המופתית שלו היה קודם כל אדם שראה לנגד עיניו את הסביבה והטבע כערך חשוב ומשמעותי והרבה מאוד מספריו וכתביו עסקו בדיאלוג הזה שבין האדם לטבע.

המגפה הסמוקה זו נבלה עתידנית של לונדון שהיא למעשה סוג של משל על האנושות ועל הטבע האנושי.

זו נובלה חזקה מאוד שקשה להישאר אדיש ךתוכן שלה ולמסקנות אליו מוליך אותנו לונדון.

השנה היא 2073, שישים שנה אחרי אסון עולמי ומגפה אכזרית במיוחד שפקדה את המין האנושי נשאר רק אדם אחד ששרד את אותה מגפה.

אותו אדם שהיה בזמנו פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטה היום מוביל את נכדיו הפראיים שלא ידעו את התרבות האנושית שנמחקה תוך פחות משנים בודדות.

אותו פרופסור, השריד האחרון כך הוא מרגיש שנותר ממה שהיתה האנושות בעבר מספר לנכדיו על אותה מגפה איומה, המגפה הסמיקה שהורגת אנשים תוך פחות משעה אחת.

המגפה נקראת כך בגלל הפיכת הפנים לאדומות, כמו סומק נוראי. העולם לא הצליח להתמודד עם המגפה הנוראית הזו שחיסלה כמעט את כולם ללא ייחוס, מעמד וללא יכולת לברוח ממנה.

למעשה נותרו אנשים בודדים ששרדו אותה, אין לאף אחד מושג למה שרד מי ששרד אבל חלק הצליחו.

לונדון מתאר בעצם אבולוציה הפוכה. כל מה שהאדם יצר ושינה בטבע נמחק.

חיות הבית חזרו למצבם הפראי, הגזעים בכלבים שהאדם יצר נמחקו כי כלבי הזאב טרפו את הזנים הקטנים, את חיות הבית והמשק ולאט לאט הטבע חזר למצבו הראשוני טרם המהפכה החקלאית.

השפה הלכה לאיבוד, הטכנולוגיה נמחקה והאדם חזר למצבו הפראי.

יש משהו אירוני בעובדה שאותו ניצול מבכה על כך שאף פיזיקאי, כימאי, או רופא נותרו בחיים אלא דווקא הוא, הפרופסור לספרות, בעולם שבו כבר אין שפה מסודרת ולספרים אין ערך.

כך ששיקום האנושות יהפוך לקשה יותר ואיטי יותר.

אחד הניצולים שהוא פגש בדרך, איש גס ואלים שהיה נהג של אחד מעשירי אמריקה הוא מעלה שאלה איך דווקא הוא שרד?

למה הוא ולא אנשים שבאמת האנושות היתה זקוקה להם.

אבל המסר הכי חשוב בנובלה החזקה הזו של לונדון היתה שבסופו של דבר כשהאנושות תשתקם ויגלו מחדש את אבק השריפה ויבנו תרבויות מחדש אז האדם יחזור להיות כפי שהיה.

תאב בצע, רודף מלחמה ואכזר.

האנושות לא תלמד כי אין לה ממי ללמוד, זו טבעה, זה המצב הבסיסי שלה וכך יהיה תמיד.

וזה מסר חזק וחשוב.

תובנה אישית שעלתה לי מקריאת הספר היא לגבי ההסמקה של הפנים כסמל של אותה מחלה.

אדם מסמיק כאשר הוא נבוך, מבוייש או מוחמא בדרך כלל.

אני לוקח את זה למקום המבויש.

פרננדו פסואה כתב פעם שלפני המצאת המראה אדם שהיה רוצה להתבונן בבבואתו במים היה צריך להתכופף וההתכופפות היא סוג של אלמנט משפיל.

ההסמקה היא הבושה של האנושות שלא מסוגלת ללמוד וחוזרת שוב ושוב על אותם משגים.

ספר נפלא של הוצאה שאני מאוד אוהב 

אני חושב שכל אדם שרוצה וסקרן להבין את הטבע האנושי ואולי לחשוב קצת מעבר למה שמוכר או מובן לנו צריך לקרוא ספרים כאלו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s