תישרין / איימן סיכסק
הוצאת אחוזת בית
224 עמודים
אחד הדברים המעניינים והעצובים בחברה הישראלית זה חוסר ההבנה וההכרה של הציבור היהודי את הציבור הערבי.
יש לאמירה זו אספקטים רבים אך לא אכנס לנושא פוליטי בסקירה זו.
הספר השני של איימן סיכסק הוא ספר חזק מאוד ורגיש מאוד.
הוא מדבר, על הסתרה, על הכחשה, על סודות שרוצים לקבור ועוד.
וואחיד מרצה לכימיה שגר בחיפה מתכתב עם אחיו הגדול שיושב בכלא זמן מה.
וואחיד מבקש להבין מה קרה לקרובת משפחתו נאדיה שנרצחה לפני ארבעים שנה.
תמונה שנופלת תרתי משמע לידיו של וואחיד פותחת תיבת פנדורה משפחתית שנשכחה אם בכוונה ואם בתום לב.
חלופת המכתבים בין האחים מכניסה עוד גורמים במשפחה ולאט לאט נחשף לנו סיפורה של נדיה סיפור שנע אחורה בזמן ולהווה שבו הדמויות מתמודדות עם הדמות שעלתה מהאוב והכאב והבושה בדבר גורלה של נדיה.
הסיפור נע בין חיפה יפו ועיילבון ומתאר לנו מעבר לסיפור המשפחתי קורע הלב והרגיש גם את החברה הערבית על מורכבויותיה והקו שנע בין מסורת לקידמה.
המחבר מפליא לכתוב לנו ספר בעברית נהדרת וספר שמשאיר אותך מרותק לכל אורכו.
אני אוהב לקרוא ספרים ישראלים שמדברים וחושפים אותי עוד לחברה הערבית.
תרבותה המרתקת והקונפליקטים שבה מרתקים אותי.
ועוד ספר כזה שכתוב בתורה כל כך מעניינת ונוגעת ללב אז על אחת כמה וכמה.
בשנים האחרונות נחשפתי הרבה יותר מבעבר לחברה הערבית דרך לימודי במרכז מנדל למנהיגות וההכרות שלי עם אנשים נפלאים מהמגזר גרמה לי להבין כמה המגזר היהודי לא באמת יכול להבין לעומק את המסורת התרבות והקשיים במגזר מבלי להסתכל דרך עיניהם של אותם אנשים.
איימן סיכסק מביא לנו את הקונפליקטים דרך העיניים שלו.
זה אמנם סיפור על משפחה אחת וטרגדיה אחת אבל זה גם הסיפור של לאומיות וחיפוש אחר זהות ומקום.
חיפוש של שימור מסורת ובו בזמן להיות חלק מהקדמה מבלי לוותר על העבר.
זה סיפור על אהבה ועל בני אדם.
ובעיקר זהו ספר נפלא ומרגש.
מומלץ בחום.
הספרים ואני 