מועדון המתאבדים / רוברט לואיס סטיבנסון
הוצאת עם עובד
120 עמודים
מאנגלית: אברהם יבין
יש בספריו של סטיבנסון משהו תמיד אפל ומטריד
ספריו מלאי מסתורין ודרמה ואני חושב שספריו חשובים מאוד.
אני מודה שלמרות שהספר מועדון המתאבדים מתורגם פעם רביעית אני לא קראתיו מעולם ונתקלתי בו לראשונה בהוצאה הנוכחית שלו.
כמו כל ספריו האחרים גם ספר זה הוא אפל ומסתורי והוא ספר מתח שמתאים לתקופתו ואני גם מזהה את סגנונו של סטיבנסון אבל משהו בו השאיר אותי קצת מאוכזב.
וזה לא שמועדון המתאבדים הוא ספר רע, ממש ממש לא.
מועדון המתאבדים הוא ספר טוב אבל לא יותר מזה.
ואז אני שואל את עצמי מה האינטרס חוץ מהעניין המסחרי להוציא לאור את מועדון המתאבדים פעם נוספת?
למרות המסתורין שבו ולמרות כתיבתו המעניינת של סטיבנסון הוא חש לי שהוא קצת מיושן המתרגם אברהם יבין ניסה לטעמי לרענן אותו קצת והוא תרגום בהחלט טוב אך לא הרגשתי חיבור אליו, בטח לא כמו עם ספריו האחרים של סטיבנסון.
הסיפור הוא סיפורו של הנסיך פלוריצל איש בוהמיה שמבקר באנגליה עם עוזרו הנאמן הקולונל ג'רלדין ומסתבך בפרשייה אפלה ומסתורית של מועדון מוזר.
הספר הקצרצר הזה מורכב משלושה סיפורים כשכל ספר חותם קולו של המספר הערבי, מה שמאוד מזכיר את סיפורי אלף לילה ולילה שאותם ניסה סטיבנסון לחקות בספר זה.
לאחר שפלוריצל המחופש ועוזרו מתוודעים למועדון המתאבדים בספר הראשון אז בספר השני הם רודפים אחרי נשיא המועדון ועד החלק האחרון המרתק.
אני חושב שאוהבי סטיבנסון יהנו מאוד מספר זה ואוהבי ספרי מסתורין אפלים גם.
הוא ספר קצר שמסיימים אותו מהר והוא בהחלט בסר גמור.
עם זאת אני אישית ציפיתי ליותר וקצת התאכזבתי.
זה לא פוגם באיכותו של ספר דק זה.
