בטרם לכתי / פול קלניתי

​בטרם לכתי / פול קלניתי

הוצאת מטר

184 עמודים

מאנגלית: צילה אלעזר

יש לי משיכה לסיפוריהם של אנשים על מאבקם בסרטן.

המשיכה היא טבעית כנראה.

אני אמנם לא חליתי בסרטן אבל אני נמצא בקבוצת סיכון גדולה.

אימי נפטרה מסרטן כשהיתה בסך הכל בת 38 ומותה שינה את מהלך חיי.

אבל הקשר בין אימי לפול קלניתי הוא די מדהים.

אימי היתה שנים רבות אחות בבית החולים הדסה בתל אביב כשהוא עוד היה קיים

היתה אחות מן השורה ולאחר מכן ניהלה את המחלקה ושנים לאחר מכן אימי נפטרה במחלקה בה היא עבדה.

המחלה ליוותה את אימי ארבע וחצי שנים ארוכות.

היא לא כתבה על זה ספר אבל אולי אני אכתוב בשמה ביום מן הימים.

לכל אחד מאיתנו יש קשר למחלה הזאת ובאופן טבעי כשקראתי את ספרו של קלניתי סיפורה של אימי עלה לי לראש.

איך מתמודדים כאיש רפואה עם היותך גוסס ממחלה כה קשה.

איך עושים את הסוויץ מרופא למטופל.

איך מתמודדים עם המוות? איך מתייחסים לחיים כשאתה יודע שאתה הולך למות?

מה השאלות שעוברות לך בראש?

מה אתה משאיר אחריך? איזה מורשת?

עוד המון שאלות עולות כאן ואני שוב חוזר לאימי כי תמיד סקרן אותי אילו שאלות עברו לה בראש ואני כילד צעיר מאוד לא ידעתי לשאול אותה זאת.

קלניתי היה הצלחה מטאורית.

עוד כנער צעיר הוא היה צמא ללמידה ומכוון מטרה לגבי מה הוא היה רוצה לעשות כשהוא יהיה גדול.

כשסיים את לימודי הרפואה שלו הלך קלניתי לאחת ההתמחויות הקשות ביותר בעולם הרפואה, הנוירוכירורגיה.

חייו והקריירה שלו היו בהתקדמות מדהימה ואז זה נחת עליו.

ההתמודדות עם שינוי כה פתאומי והפנמה שאין כל כך הרבה מה לעשות אלא פשוט ללמוד לחיות עם זה עד הסוף היא לא פשוטה בכלל אבל מה עושים עם הקריירה?

מה עושים הלאה?

קלניתי היה בסך הכל בן 36 כשקיבל את הבשורה.

קחניתי מתאר בספר את התהליך שהוא עבר וכתיבתו באה ממעמקי הלב.

היא אותנטית ומשכילה ורהוטה ותענוג לקרוא טקסט כה רגיש שכתוב בצורה כל כך אמיתית ונוגעת.

זהו לא ספויילר כי זה כתוב בגב האחורי של הכריכה אבל קלניתי לא סיים את הספר,

הוא נפטר לפני סיומו.

מאוד התחברתי לספר הזה וסיימתי אותו ביום אחד.

קלניתי היה חסיד של המילה הכתובה בעל תואר ראשון בספרות ואחר כך המשיך ללמוד גם לתואר שני בספרות כך שהיה יכול בקלות לבחור גם בנתיב הזה ולהיות פרופסור לספרות באוניברסיטה לו היה רוצה.

כאדם שקרא כבר בגיל 12 קלאסיקות ספרותיות ואהב את המילה הכתובה כתיבה לא זרה לו וזה מורגש בטקסט הזה.

אבל כתיבתו למרות שהיא לא נטולת כאב היא בעיקר כתיבה אופטימית עם התבוננות למה יהיה אחריו.

השאלות שהוא מעלה והמחשבות וסיפורו האישי הן חשובות מאוד לאנשים הנאבקים במחלה הזו.

ספר מרגש מאוד.

ממליץ בחום רב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s