הזדמנות אחרונה לראות / דגלאס אדאמס

​הזדמנות אחרונה לראות / דגלאס אדאמס

ספרי עליית הגג

223 עמודים

מאנגלית: ירון בן עמי
סיפורם העצוב של חיות בהכחדה אמור לגעת בכל אחד מאיתנו.

העולם שאנחנו נמצאים בו קסום כל כך אבל מאז הופעת האדם הרבה מאוד מינים של יצורים נכחדו באשמתו הישירה של האדם.

חלקם עקב חמדנותו של האדם או בגלל שהוא יכול פשוט להרוג לשם הנאה וחקם עקב התפשטות האדם וצמצום שטחי המחייה של יצורים חיים מסויימים.

אחת הדוגמאות שמובאות בספר הנפלא הזה שאני אפרט עליו עוד מעט זה סיפורו של הדודו.

ציפור מגושמת ללא יכולת לעוף שהאדם הכחיד לפני 500 שנה רק כי הוא יכל.

הדודו היא לא הדוגמא היחידה.

האדם בכל מקום שבו רגלו דרכה לראשונה הביא עימו פולשים שהאיים והיבשות החדשות לא ראו לפני כן.

החולדות והעכברים והכלבים המבוייתים חיסלו במהירות זנים שלמים של יצורים שלא חשו סכנה לפני כן.

דגלאס אדאמס, אחד מסופרי המד"ב הטובים ביותר, סופר עם הרבה חוש הומור משובח,כותב בחסד והאיש שיצר את אחד מספרי הפולחן הגדולים ביותר במאה העשרים "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" היה ידוע גם בתור חובב טבע דגול ואדם שהטבע יקר לליבו מאוד.

ביחד עם הזואולוג מארק קרווארדיין הוא יוצא למסע סביב הגלובוס לצפות אולי בפעם האחרונה בהיסטוריה ביצורים אשר נמצאים בסכנת הכחדה רצינית ביותר, לכתוב עליהם ואולי גם בכל להעביר מסר לאנושות כולה.

שמרו על מה שעוד ניתן לשמור, זה לא הרבה אבל זה בידיים שלנו.

הספר הזה שונה כל כך מכל מה שאדאמס כתב עד היום ועם זאת הוא אולי החשוב בספריו כי הוא מדבר על הכאן ועכשיו ולא על עולם פנטזיוני כזה או אחר שקיים רק בספרים.

המציאות היא קשה וכואבת.

אנחנו אחראים להיכחדותם של יצורים רבים.

המסע הזה שכתוב בצורה מבריקה ומראה את יכולת הכתיבה המגוונת של אדאמס ואת כישוריו מביא לנו דרך הטיולים שלו ברחבי העולם את סיפורם של כמה חיות שכבר כמעט לא איתנו יותר.

אחת הדוגמאות לסיבה שאדאמס כתב את הספר הוא סיפורו של דולפין הנהרות הסיני שבתקופה שאדאמס כתב את הספר באמצע שנות השמונים עוד ככל הנראה היו פרטים בודדים ממנו והיום ככל הנראה היצור הזה נכחד לחלוטין. (מאז 2006 לא נמצא פרט ממנו בטבע).

דוגמא נוספת היא של קרנף רחב השפה שנעלם לחלוטין מהטבע וכיום ישנם פרטים בודדים ממנו בגני חיות אך עתידם נמצא בערפל מכיוון שיצורים אלו אינם מתרבים בשבי.

קרנפים אלו הוכחדו עקב חמדנות האדם לקרניים שלהם.

אני מודה שהיה לי קשה לקרוא את הספר הזה.

אדאמס עצמו נפטר בגיל 49 מהתקף לב ואהבתי אותו מאוד כסופר ומי יודע אילו דברים נפלאים הוא עוד היה יכול להביא לנו אם היה חי היום.

ספר זה הוא דוגמא לתרומתו של אדאמס לאנושות והבאת נושא החיות בהכחדה למודעות רבה.

בעיני הוא ספר חשוב מאוד.

כדאי מאוד לקרוא אותו רק על מנת שנבין כמה שבריריים חיינו כאן וחיי כל היצורים על פני הכוכב הזה וכמה חשוב לשמר את מה שעוד ניתן לשמר.

כדאי לקרוא מאוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s