אי הבנה במוסקבה / סימון דה בובואר

​אי הבנה במוסקבה / סימון דה בובואר

הוצאת אחוזת בית

105 עמודים

מצרפתית: ניר רצ'קובסקי

סימון דה בובואר כתבה את הנובלה הזאת בשנת 1965

ומסיבות מסויימות שלא ידועות החליטה לגנוז את הספר הזה ולא הכלילה אותו בזכרונותיה וברשימות שלה.

אני חייב לומר שהדבר הזה העסיק אותי עוד לפני שהתחלתי לקרוא את הספר.

למה שסופרת תחליט לגנוז יצירה שעליה היא עמלה זמן כה רב?

אני אחזור לשאלה הזאת לקראת סוף הסקירה.

הספר הקצר הזה מספר על זוג נשוי בגיל העמידה, אנדרה וניקול החיים בפאריז ומגיעים לביקור במוסקבה לחופשה על מנת לפגוש את מאשה, ביתו של אנדרה.

הזוג עצמו הוא זוג נורמטיבי משכיל בגיל הפנסיה אנדרה הוא הסטוריון שמרגיש שמשהו אבד אצלו על הדרך, הוא מרגיש שהביקור במוסקבה חשוב לו מאוד קומוניסט שגדל על ברכי תורת לנין ומארקס.

ניקול מתקשה מאוד עם העובדה שהיא פנסיונרית והיא מתגעגעת לימיה הטובים בצעירותה בהם היתה פעילה פמיניסטית ואישה חדורת מרץ.

החופשה מתנהלת בצורה נינוחה והזוג מתרשם ממוסקבה ומשאר הטיול ברוסיה .

אך ככל שאנדרה מבלה יותר זמן עם ביתו כך ניקול חשה שהיא מאבדת עניין.

היא מחפשת את עצמה ומחפשת את הריגוש שכבר לא קיים.

הניתוק הרגשי הזה בין בני הזוג מביא אותך למן אי הבנה שמאיימת למוטט את יחסיהם ויוצרת משבר מסויים שמהווה אתגר בפני בני הזוג.

אותו משבר מהווה את שיאו של הספר אשר מגיע אליו בהדרגה.

הספר הזה עוסק בלא מעט נושאים אך העיקרי בעיני והחשוב בעיני הוא ההתמודדות עם זוגיות בגיל העמידה.

המשבר הרגשי, המיני, הפזיולוגי והפסיכולוגי של זוג שמחפש מחדש את הריגוש ואת הביחד, שמחפש את ההבנה ואת הרצון להכיל אחד את השני.

זה יצר אי הבנה שמערערת את מערכת היחסים השברירית כשלעצמה עקב מה שכתבתי קודם.

דה בובואר עסקה לא מעט בכתביה בדמות האישה וכאן היא מספרת את הסיפור גם מנקודת מבטו של הגבר וזה מעניין.

אך מבחינה רגשית אני כקורא הרגשתי קצת מנותק.

יש כאן בספר את הכתיבה היפה של דה בובואר ויש בספר נושא מעניין ועדיין הרגשתי שהדמויות לא נוגעות בי.

היה חסר לי את הרגש כלפי הדמויות. אמפתיה, כעס, אהבה, אבל לא.

באחרית הדבר של הספר כותב ניר רצ'קובסקי שדה בובואר תכננה לשים את הסיפור הזה בקובץ סיפוריה "אישה שבורה" אך לבסוף הכניסה לקובץ את "גיל המתינות" במקומו.

אולי היא חשבה שהסיפור לא מספיק טוב או לא מייצג נאמנה את השקפת עולמה.

איני יודע.

הספר עצמו ראוי לקריאה ולא רק בגלל שזו דה בובואר אלא בגלל שהוא ספר מעניין.

עם זאת הוא רחוק מלהיות מאסטרפיס בעיני.

ספר טוב עם נושא מעניין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s