לולי וילוז / סילביה טאונסנד וורנר

לולי וילוז / סילביה טאונסנד וורנר
הוצאת לוקוס
224 עמודים
מאנגלית: רנה ורבין

לולי וילוז פורסם לראשונה בשנת 1926 בתקופה שבה אנגליה היתה שמרנית מאוד ושנה מאוד ממה שאנחנו מכירים היום (לא שהיום היא לא שמרנית).
אבל ההתייחסויות לנושאים שהמחברת מעלה כאן היו אז לא מקובלים בעליל ועם זאת טאונסנד מעיזה לגעת בהם ומעיזה לדבר עליהם ובהחלט זה הופך את הספר למעניין לפני הכל.
מרדנות נשית ויציאה מהמוסכמות החברתיות זה לא דבר שהיה מקובל באותה התקופה שלא לדבר על לכתוב על נושא כזה.
אבל הספר מדבר על חופש נשי, או אולי על חופש אנושי כי פמיניזם אז היה עדיין בחיתוליו והחברה ציפתה שכולם ידברו באותה שפה.
לאישה יש תפקיד מסויים, מצפים ממנה לעבוד בעבודות מסויימות, להתחתן בגיל מסויים ובטח ובטח להתנהג בצורה מסויימת.
הספר הזה מחבר בין תקופות. בין המאה ה19 המאוד מאוד שמרנית לבין המאה העשרים שבה הפמיניזם וזכויות האישה פרצו לתודעה.
לורה וילוז בחורה צעירה שחיה באנגליה עם אביה מסרבת להתחתן, היא דוחה כל חתן פוטנציאלי שמציעים לה.
אחרי שאביה נפטר לורה עוברת להתגורר בבית אחיה ומשפחתו ומגדלת איתם את ילדיהם
שם היא נקראת בשם הילדים לולי במקום לורה.
למשך תקופה מסויימת של כ עשרים שנה זה התאים לה והיא לא הרגישה את הצורך במשהו אחר כולל הקמת משפחה משלה.
היא לא אישה רגילה, לא יפה מאוד וקצת מוזרה אבל החיפוש העצמי שלה מתרחש כל חייה למעשה.
רק בחלק השני של הספר לקראת גיל העמידה מעיזה לולי לעמוד על שלה ולהודיע לאחיה שהיא החליטה לעזוב את ביתו ולעבור לגור באיזור אחר
גם בכפר לולי היא עוף מוזר שלא מוצאת את עצמה מתחברת לציפיות מגבירות.
החלק הנוסף והחשוב בספר קורה כאשר לולי מתחברת עם השטן וכורתת ברית איתו דרך חתלתול שנמצא בקרבתה.
החיבור עם השטן והפיכתה למכשפה יש בה לטעמי ביקורת על התפיסה של הנשים בימי הביניים וגם על הנשים בתקופה הויקטוריאנית על תחילת המאה העשרים שאישה אאוטסיידרית שלא מיישרת קו עם תפיסות החברה היא אישה שמשהו לא בסדר איתה.
בסוף הספר לולי מנהלת סוג של דיאלוג עם השטן והדיאלוג הזה הוא מרתק ולדעתי ממצה את הפילוסופיה הפמיניסטית שהמחברת מנסה להעביר כאן בספרה.
הנה קטע קטן ממנו.

 

"והכל שייך לגברים, כמו פוליטיקה או מתמתיקה. אין שום דבר בישבילן חוץ מכניעות וקליעת השיער לצמות. ובדרך חזרה הן מקשיבות לדיבורים נוספים. דיבורים על הדרשה או על המלחמה או על קרבות תרנגולים. וכשהן חוזרות מחכים להם תפוחי אדמה שצריך לבשל לארוחת הערב. זה נשמע קטנוני להתלונן על כל זה, אבל אני אומרת לך, הדברים האלה שוקעים ורובצים עלינו כמו אבק דק, גרגיר ועוד גרגיר והאבק הוא זמן, והוא שוקע ומתבסס במקומו. מתבסס!"

עמ' 207

כדאי לקרוא את הספר הזה.W_960_loli-_hadmaya

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s