יומו האחרון של הנידון למוות | קלוד גה/ ויקטור הוגו

יומו האחרון של הנידון למוות | קלוד גֶה / ויקטור הוגו
הוצאת כרמל
168 עמודים
מצרפתית: ניר רצ'קובסקי

אני מאוד אוהב את ויקטור הוגו, בעיני ולא רק בעיני מדובר באחד מגדולי הסופרים בכל הזמנים ואולי גדול הסופרים הצרפתיים. ומדובר בעם שופע בסופרים ענקיים  ונצחיים.
אבל הוגו לא רק היה סופר גדול הוא גם היה לוחם צדק גדול ואדם שהביע את דעתו וזה עלה לו לא מעט.
אחד מהמאבקים המוסריים שניהל הוגו היה המאבק בעונשי המוות.
עונש המוות מופיע ביצירותיו לא פעם והוגו אף ניהל מאבקים ציבוריים רבים על מנת להפסיק את צורת הענישה הזו.
למעשה הספר המצוין והחשוב הזה שנכתב כשהוגו היה בסך הכל בן 27 מראה את עונש המוות מנקודת מבטו של הנידון וזו נקודת מבט חדשנית בזמנו.

הספר מחולק למעשה לכמה חלקים
פתח הדבר של דניס שרבט חשובה במיוחד כי היא מספרת על הוגו חייו ומאבקו בעונש המוות.
החלק השני שזה הסיפור "יומו האחרון של נידון למוות" למעשה מחולק לשני חלקים
החלק הראשון הוא הקדמה של הוגו שבו הוא מדבר על מוסריותו או על אי מוסריותו של עונש זה, ההשלכות של זה ועוד.
בחלק זה הוא גם פונה את  המחוקקים ואל המשטר ומתאר להם כמה עונש המוות אין לו מקום עוד.
(עונש המוות בוטל בצרפת בשנות השמונים של המאה העשרים. לאחר הוגו גם אלבר קאמי נלחם בזה ושניהם לא זכו לראות את ביטול עונש זה בחייהם)

"לעתים אנו מתפתים להאמין, כי חסידיו של עונש המוות לא הרהרו עד תום במשמעותו. הניחו אם כן על כףהמאזניים, כנגד כל פשע שהוא, את הזכות השערורייתית שנוטלת לעצמה החברה לקחת את מה שלא היא נתנה, הניחו על הכף את העונש הזה, חסר התקנה שבכל העונשים חסרי התקנה!"

החלק השני בספר "יומו האחרון של נידון למוות מתאר את פשוטו כמשמעו את יומו האחרון של נידול למוות מנקודת מבטו של הנידון עצמו.
ספר מטלטל בעיני ומאוד קשה רגשית לכאורה אך הוגו נוגע בצורה מהפנטת ועוצמתית בנושא וגורם לקורא להתבונן אחרת על כל מה שהוא חשב בנושא.
כשאנחנו שמים את עצמנו בנעלי האחר לרגע העולם נראה לנו גם כן אחר ואנחנו מקבלים פרספקטיבה שונה על תפיסת עולמנו.
אין ספק שחלק זה יוצר אצל הקורא משהו ולא משאיר אותו אדיש.

החלק השלישי שנקרא קלוד גה מספר את סיפורו של קלוד גה
סיפור זה מבוסס על אירוע אמיתי ומתאר לנו את תלאותיו של אותו אדם, הסיבות לכך שהוא בכלא והסיבות שהובילו למותו ולא רק זה אלא הספר בא לתאר את אטימות המשטר ואטימות שלטונות הכלא כלפי האזרח הקטן וחסר החשיבות אשר אין לו רצון ותקוה מלבד רצונותיהם של הכולאים ומי שממונים עליו.
דברים שמתסכלים ובסופו של דבר מובילים את האדם לעשות מעשים שנובעים מתסכול וכאב.
ספרו של ויקטור הוגו חשוב מאוד.
הוגו דרך הסיפורים מחדד ומדגיש את עונש המוות כדרך לא יעילה ושלא משנה באמת את דרכיהם של הפושעים.
אסיים בציטוט שחותם את הספר.
"ראשו של בן העם: זו השאלה. הראש הזה מלא בזרעים מועילים. שימו אותו באקלים של מידה טובה, מאירה ומתונה ככל האפשר, כדי שיצמח וישגשג. הרוצח המשוטט בדרכים, אם היה מכוון טוב יותר, יכול היה להיות אזרח למופת. ראשו של בן העם: טפחו אותו, הכשירו אותו, השקו אותו, דשנו אותו, האירו אותו, חנכו אותו, השתמשו בו: אז לא תצטרכו לכרות אותו."

image

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s