אויבי הציבור / מישל וולבק וברנאר אנרי לוי

אויבי הציבור / מישל וולבק, ברנאר אנרי לוי
הוצאת בבל
287 עמודים
מצרפתית: רמה איילון
אני אוהב את ז'אנר חילופי המכתבי כשהוא טוב וכתוב היטב.
בשנה האחרונה יצא לי לקרוא עוד ספר טוב מהז'אנר הזה שעסק בחילופי מכתבים בין שני סופרים מעולים ג'ון קוטזי ופול אוסטר.
הספר אויבי הציבור גם עוסק בשני אנשים שיש בהם מן המשותף אך גם מן השונה מאוד.
מישל וולבק, אולי הסופר החשוב ביותר היום וברנאר אנרי לוי פילוסוף צרפתי יהודי.
לכאורה שניהם צרפתים, שניהם במידה מסוימת מאוסים על בני עמם, כך הם אומרים זאת לפחות וזה לדבריהם הדבר המשותף היחיד שיש להם.
אותו מיאוס.
ועם זאת שניהם אינטלקטואלים מרתקים ביותר עם השקפת עולם שונה מאוד וחלופת המכתבים ביניהם פותחת קודם כל לקורא צוהר לעולמם ושנית כל מראה לנו את השקפת העולם של השניים דרך הדיאלוג הכתוב ביניהם.

הספר מתחיל בכך שוולבק מתאר את עצמו בצורה מאוד עוקצנית.
"כניהיליסט, ריאקציונר, ציניקן, גזען ושונא נשים נקלה: יהיה זה מעל לכבודי להיות חלק מהמשפחה הדוחה של האנרכיסטים של הימין; ביסודי אני רק כפרי נבער. כסופר שטוח וחסר סגנון קניתי לי מוניטין ספרותיים בעקבות טעות שיפוט תמוהה שעשו לפני כמה שנים מבקרים פזורי דעת.
למרבה המזל הפרובוקציות המאומצות שלי כבר לא מרגשות אף אחד.

תנאי הדיון מוכנים.
למעשה בספר זה וולבק ואנרי לוי מנסים לגעת במגוון גדול של נושאים.
החל מן סיפור חייהם וילדותם דרך בניית השקפת עולמם ואישיים שהשפיעו עליהם.
והם ממשיכים בדיבור על מצבה של צרפת בעיקר התרבותי.
כמובן שהם לא פוסחים על התחזקות האסלאם ובכלל הדתות (ספר זה נכתב ב2008 הרבה לפני שוולבק כתב את "כניעה")
הם מדברים על מהות הכתיבה וחשיבות הכתיבה עבורם.
אנרי לוי נוגע בנושא יהדותו. ובכלל אפשר לשים לב ששניהם נהנים מאוד מהפתיחות הזו שהשיח הזה מאפשר להם.
והבאת השקפת עולמם שמוכרת יותר אצל לוי עקב היותו הוגה דיעות

וכך ברנאר אנרי לוי  כותב על החיבור שבין אהבה וכתיבה.
"מאז שאני זוכר את עצמי, מכל מקום מאז שנות התבגרותי, ישנם שני דברים-לא שלושה, לא ארבעה; שניים – שחשבתי שראוי לחיות למענם: קודם כל אהבה. לאהוב במובן הצר של המילה, לאהוב במובן של לאהוב נשים. וכתיבה. פשוט לכתוב.
לבלות לילות, ימים, ועוד לילות, רכון על סדור המילים שלי, בהתפחת הבצק, בעיצוב הצורה ובזקיפת עמודי הסימנים הקטנים כמיטב יכולתי…
הצירוף של שתי התשוקות הללו אינו מפתיע כלל, שכן אני סבור שהן היינו הך.
אותו סוג של אנרגיה. אותו דחף. אותו הכרח. אותו כח עצור שמתפרק. אותה תערובתשל עונג וכאב, של פתאומיות ואורך רוח, של גישוש וודאות בלתי צפויה.
מדוע אתה כותב? כי אי אפשר לעשות אהבה כל היום."
עמ' 221-222
ספר זה מרתק בעיקר כי מדובר בשני אנשי רוח מאוד שונים זה מזה ומעניינים כל אחד בפני עצמו ובעיקר בדיאלוג הפורה ביניהם שנראה כי הם נהנו מאוד ממנו.
אנשים מרתקים כל אחד בתחומו.
בסופו של דבר שניהם אנשי המילה הכתובה.
לברנאר אנרי לוי נחשפתי בספר זה לראשונה לכתביו ואת וולבק אני מכיר מספריו המרתקים והאקטואליים תמיד.
ספר מומלץ מאוד.

image

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s