זיכרון כמעט מלא / גבי אשר

זיכרון כמעט מלא / גבי אשר
הוצאת פרדס
198 עמודים

קשה לי כמעט להעביר ביקורת על הספר הזה מהסיבה הפשוטה, היה לי חיבור אליו מהרגע הראשון.
בתור ילד בן שבע שהתייתם מאימו ונזרק יחד עם אחותו למשפחות אומנות לא הבנתי גם אני למה ומה קרה .
למה אבא לא יכל לגדל אותי ולמה התנתקתי ממשפחתי והייתי צריך לחיות עם אנשים אחרים.
הטראומה של ילד לאחר מות הורה וההתמודדות עם הזיכרון והקושי מטלטלת ומשנה את כל כולך, אתה לא מה שהייתה לפני ולא תהיה כבר אותו ילד אחרי.
הילדות נקרעת ממך בהרבה מובנים וההתמודדות הופכת להיות שונה קשה ומבלבלת.
הספר הזה שהוא ספר קטן בסך הכל נוגע בהתמודדות עם השכול והאובדן של שני ילדים בתקופת מלחמת יום הכיפורים שאיבדו את הוריהם.
אליהו ולאה הם בני דודים הם חיים בעיירה קטנה במרכז הארץ שבה קהילה דתית יוצאי טורקיה.
ערב אחד בנסיעה לחתונה נהרגים אביה של לאה ואימו של אליהו.
כל אחד מהילדים בעקבות כך עובר טלטלה קשה.
למרות הניסיונות של המשפחה לעטוף את הילדים הילדים עטופים בעיקר בתחושת האובדן ומנסים לשמר את הזיכרון כל אחד בדרכו.
אליהו בגלל הקושי של אביו להתמודד עם גידולו נזרק לפמימיה דבר אשר יוצר אצלו קושי גדול יותר והתמודדות עם שאלות רבות של נטישה ואכזבה.
זיכרון כמעט מלא הוא ספר עם פוטנציאל רב.
הוא ספר קטן שכתוב היטב ולטעמי הוא גם עשוי היטב.
הוא לא מתיימר יותר מדי ויש בו המון כאב ורגש.
אני חושב שהוא ספר קריאה טוב ואני ממליץ עליו כי הוא נוגע בנושא לא פשוט אבל מטפל בו היטב.
כמו שאמרתי בתחילת הסקירה כשאני קורא ספר כזה באופן טבעי עולים בי זכרונותי שלי והספר הזה הצליח להציף את הזכרונות האלה והעלה אותם מחדש לתודעה שלי.
חיי במידה רבה מזכירים את סיפורם של ילדים אלה מהמקום הקשה של איבוד הורה וההשלכות שאותו מוות גרם לעתידי וגם לעתידם של גיבורי הספר.

מומלץ.male

העולם עד אתמול / ג'ארד דיימונד

העולם עד אתמול / ג'ארד דיימונד
עם עובד-ספרית אפקים
469 עמודים
מאנגלית: עתליה זילבר

ג'ארד דיימונד הוא איש אשכולות מדעי, ידו בכל ויד כל בו.
ספריו מעניינים, מרתקים, מעשירים, מרחיבי דעת וכך גם הספר הנוכחי.
אם בספרו התמוטטות הקריאה היתה לי קשה למרות העניין הרב בספר (יש אולי לייחס זאת לתרגום) הספר "העולם עד אתמול" קל לקריאה ברור לחלוטין מובן לחלוטין ומעניין מאוד מאוד.
מה שדיימונד עושה בספרו הנוכחי הוא לעשות לנו הכרות עם מנהגים תרבויות  והתנהגויות של שבטים נידחים שלא יישרו קו עם המודרניזציה המערבית ועם ההתפתחות הטכנולוגית והמודעות הצרכנית וכל הפיתויים התחלואים וגם היתרונות שיש לנו בעולם המודרני אלא שבטים בכל מני מקומות על גבי הגלובוס שחלקם אף נשארו ברמת ציידים לקטים ומשמרים מנהגים עתיקי יומין.
דיימונד בודק מה אנחנו כחברה מערבית נוכל ללמוד מהתרבויות העתיקות ועורך השוואות בין דברים שקיימים בעולם המודרני לבין דברים שקיימים בעולם העתיק.
דיימונד סוקר בספר מגוון רב של תחומים כולם מעניינים מאוד והידע שספר זה מעניק לנו ברובו פשוט יקר מפז.
הכרות עם תרבויות אחרות חשובה קודם כל כדי שנדע להעריך את מה שיש לנו ואת מה שהמודרניזציה והמדע העניק לנו וממשיך להעניק אך מצד שני.
אנחנו למדים בספר זה על חברות מסורתיות בני גינאה והאיים השכנים, ילדים ושבטים באוסטרליה, באירו אסיה, באפריקה, בצפון אמריקה ובדרום אמריקה.
החברות המסורתיות מרתקות אותנו כל כך לדברי דיימונד בגלל העניין האנושי שבהן.
"הקסם שבהיכרות עם אנשים שדומים לנו מאוד ומובנים לנו מבחינות מסוימות ושונים מאיתנו מאוד וקשים להבנה מבחינות אחרות."
עמ' 16

דיימונד מנסה לחשוף אותנו למגוון רחב של נושאים שניתן לערוך השוואה בין התנהגות השבטים המסורתיים לבין החברה המערבית.
לדוגמא בנושא המלחמה והגבולות וחלוקת המרחב הטריטוריאלי, יחסי מסחר, צורות מסחר ועוד.
איך מתייחסים בחברות לפשעים כגגון רציחות וגניבות טקסים וכיבוד המת.
דיימונד נוגע בהרחבה ביחס של חברות מסורתיות מול חברות מערביות לזקנים ולילדים.
לדוגמא בחברות מסוימות לא יאמרו לילד לא להתקרב לאשכי זה חלק מהלמידה וההתבגרות שלו וזה למה באותן חברות אנחנו רואים הרבה בוגרים מצולקים מכוויות.
ברוב החברות המסורתיות ילדים צמודים לאם ונקודת המבט שלהם שונה כתינוקות כאשר בחברות המערביות התינוק נמצא בעגלה והקרבה לאם היא שונה ומרוחקת יותר.
ילדים בחברות מסורתיות נוהגים לבנות צעצועים בעצמן ולא לרכוש אותם מוכנות ברשתות גדולות למשל דבר אשר מפתח אצלם חושים מסויימים שאצל רוב הילדים בחברה המערבית לא קיימים.
כך גם לגבי הזקנים.
לזקנים יש יחס של כבוד בחברות מסורתיות, רואים אותם יותר עם הילדים ויש קרבה גדולה יותר ואמון גדול יותר.
שם אין את המושג בתי אבות. מה שכן תוחלת החיים בחברות מסורתיות קצרה בהרבה כי אין נגישות לתרופות ולאמצעים הרפואיים שקיימים בחברות במודרניות.
יש הרבה יתרונות בקהילות קטנות ודיימונד גם נוגע כך לא מעט בהשוואה בין קהילות קטנות לקהילות גדולות.
בקהילות קטנות למשל ילדים מתפתחים בצורה שונה וחיובית יותר כאשר הם נמצאים באינטראקציה עם כמה שיותר אנשים ביומיום לעומת החברה המערבית שילדים נמצאים רוב הזמן עם המשפחה הגרעינית. הרבה פעמים ילדים בחברות קטנות נמצאים ימים שלמים עם הסבא והסבתא כשההורים יוצאים למסעות ציד ועוד.
הספר נוגע בהרחבה בבהדלים בין הסכנות הקיימות בחברה מודרנית אורבנית לבין חיים מסורתיים. החשיפה למחלות כרוניות לתאונות דרכים ועוד כמעט ולא קיימת בחברות אלו לעומת זאת מוות בהרעלה מוות כתוצאה ממגע עם בעלי חיים טורפים ועוד קיימת בחברות אלו.
תוחלת החיים כמו שציינתי קודם גדולה הרבה יותר בחברות מערביות מודרניות.
שלושה פרקים מאוד מאוד מעניינים נוגעים בנושא הדת השפה והתזונה ואפשר לכתוב עליהם עוד 200 מילה לפחות אבל אתאר בקצרה.
היום קיימות בעולם 7000 שפות שונות ולאט לאט הם נכחדות ודיימונד נוגע בכך בהרחבה.
רובנו חשופים לכל כך מעט שפות ולא מודעים לכך.
דיימונד מביא מחקר שמראה שככל שאדם מדבר יותר שפות כך סיכוייו לחלות באלצהיימר פוחתות.
עניין התזונה הוא נושא מעניין מאוד מאוד.
אחד הבעיות הקשות בחברה מודרנית ובתקופתנו היא החשיפה למלח.
תחלואת הסכרת בתרבויות עתיקות כמעט ולא קיימת וגם רוב המזון התעשייתי בימינו עתיר מלחים מסיבות רבות ומגוונות.
הוא מביא דוגמאות גם מישראל כאשר עולי תימן עלו במרבד הקסמים כמעט ולא היו ביניהם חולי סוכרת ותוך שני עשורים 13 אחוזים מהם היו חולי סוכרת.
חשוב לציין שדיימונד לאבא לומר לנו שתרבויות עתיקות ומסורתיות טובות מאיתנו
אנו צריכים לומר תודה שאנחנו חיים בעולם שיש בו תוחלת חיים גבוהה ויתרונות רבים שמקילים את חיינו אך יש לנו מה ללמוד מחברות אלו ואני בנימה אישית חושב שכל אחד מאיתנו יכול לקחת את מה שמתאים לו מהספר הזה וליישם זאת בחייו האישיים ועם ילדיו.
עוד ספר חובה של ג'ארד דיימונד.
אני ממליץ עליו בחום וחושב שירבו ספרים כאהעולם עד אתמוללו שמאפשרים לנו לדעת ולהבין טוב יותר את עולמנו.
ספר שחוזרים אליו.

פלפל חריף בשני גרוש / מנחם משגב

פלפל חריף בשני גרוש / מנחם משגב
הוצאת אלרום
179 עמודים

אני חושב שהחיבור הראשוני שלי לספר הזה עוד לפני שפתחתי את העמוד הראשון שלו היה בזכות זה שגם אני כילד גדלתי ביפו.
הורי גרו במרכז שדרות ירושלים  ואני זוכר היטב את האווירה של יפו בשנות השבעים.
אמנם מנחם משגב מדבר על יפו כמה עשורים לפני אך מבחינתי יפו היא יפו.
יפו הטרוגנית דו קיומית עם ריח המאפים בכל מקום.
מנחם משגב מביא לנו את זכרונות ילדותו בצורה מאוד ישירה כמעט כאילו אני נמצא שם לידו ושומע אותו מספר.
כך גם הכתיבה של הספר, לא מתיימרת להיות משהו אחר ואולי זה סוד הקסם של הספר הזה שהתחלתי לקרוא אותו בבוקר וסיימתי בצהריים.
עלילת הספר מתחלקת להווה המסופר שזה תקופת מלחמת המפרץ וזכרונות המספר.
תחת מטח הטילים המספר מנסה לעודד את בנותיו על ידי שיתוף זכרונותיו וסיפור ילדותו המרגשת ביפו.
סיפור אהבותיו, היחסים עם העולים השונים ועם הערבים וגילוי סוד משפחתי מרגש ודרמטי.
יפו תמיד היתה מקום מרגש דרמטי ועם אירועים מעניינים.
דרך הסיפור המשפחתי ודרך תיאור יפו על שלל גווניה חנויותיה נופיה ואנשיה מתוארת גם גדילתה של המדינה דרך סיפוריו של מנחם משגב.
לעיתים זה נראה כאילו מנחם משגב כתב זאת עבור משפחתו וחבריו וכדי לתעד את זכרונותיו.
יש כאן תחושה של מספר סיפורים מהדור הישן שזה מצד אחד מקסים בעיני ומצד שני אני שואל את עצמי האם זה יתפוס כספר מסחרי.
אני אישית מקווה שכן ואני גם ממליץ עליו.
יש בספר הזה המון אותנטיות וזיכרון לימים של ילדות ותקופה אחרת ודרך הסיפור היפה של מנחם משגב ודרך הכתיבה הפשוטה יש כאן ספר עם פוטנציאל להיות נגיש לאנשים רבים.
אני ממליץ עליו בחום.
יש הרבה חום אהבה ונוסטלגיה בספר הזה, הוא פשוט מאוד ומעורר געגועים.

pilpel

הממלכה / אמיר אור

הממלכה / אמיר אור
הוצאת הקיבוץ המאוחד
558 עמודים
סיפורו של דוד הוא מהסיפורים הקלאסיים בתנך והוא סיפור מרתק עצום ורב מימדים.
סיפור שיש בו מלחמה ומלוכה ואהבות ובגידות ואלים ומתארת את ארץ ישראל הקדומה
ואת התפתחות היהדות ועוד.
אין ספק שתקופת דוד עוד מילדותו היא תקופה עשירה ומרתקת.
אמיר אור לקח על עצמו פרויקט שאפתני, לתאר בספר עב כרס את כל תקופת דוד מילדותו ועד מותו.
הספר למעשה נכתב על דוד על ידי יונתן בן שמעה שמתאר את תקופת דוד מנקודת מבטו ודרך מה שדוד המלך סיפר לו.
בכל חלק מסויים בספר ישנה אתנחתא בה הסופר ודוד יושבים ונזכרים בדברים שקרו.
מה שאמיר אור מנסה לעשות בספר זה ובכך להכניס את הייחוד שלו כסופר הוא לחבר את הסיפור עם שפה יחסית עכשוית אפילו קצת סלנגית ולנסות להביא באמצעות הסיפור ביקורת ואמירה על המצב בישראל כיום.
זהו ספר שיש בו לא מעט עקיצות על חיינו העכשוויים כאן ועל המצב המדיני חברתי בישראל.
הספר מתחיל מאוד מעניין והשפה העכשווית עוזרת לקורא להיסחף לתוך הסיפור ולהנות מתוכנו.
אמיר אור לא מדלג על אף חלק בביוגרפיה של דוד ויש פה בסופו של דבר יצירה מקורית ומאוד מעניינת.
אבל אני מודה שהספר עייף אותי מאוד.
אם בהתחלה הרגשתי שהספר מקורי מעניין והחיבור בין השפה העכשווית לסיפור המקראי הוא מרתק ושונה בהמשך כבר די התעייפתי.
זה הפך להיות מתיש ופשוט הלכתי לאיבוד, איפשהו באמצע הדרך זה הפסיק לעבוד עבורי והרגשתי שאני רוצה לסיים אותו כדי לסיים ולא כי רותקתי עד סופו.
אני חושב שהסיבה להרגשתי הוא שהספר גדול ועמוס מדי.
הוא היה יכול להיות קצר יותר ב200 עמודים ואולי לא הייתי מרגיש כך.
כי יש כאן מקוריות ויש כאן סיפור שכולנו מכירים מנקודת מבט שונה ואחרת ויש כאן פוטנציאל אך הפוטנציאל הזה הולך לאיבוד לצערי ב558 העמודים שלו.
בסך הכל זהו ספר מעניין והוא היה הופך מעניין יותר לכל אורכו אם הוא היה קצר יותר.
היה כאן ניסיון ליצור יצירה אפית שלא הצליחה עד הסוף.
ניסיון מעניין וספר לא רע אבל את הנקודות החלשות והבעייתיות שלו בעיני כקורא הייתי חייב לציין למען ההגינות שלי כסוקר.

hammlacha

 

הקרקס הנסתר / ג'ניפר איגן

הקרקס הנסתר / ג'ניפר איגן
הוצאת עם עובד
409 עמודים
מאנגלית: ברוריה בן ברוך
הספר הזה הוא למעשה ספר הביכורים של ג'ניפר איגן והוא תורגם לעברית אחרי ההצלחה המסחררת של ספרה השני "מפגש עם חוליית בריונים" שזיכה אותה בפרס פוליצר.
איגן היא סופרת מעולה, והספר הזה הוא הוכחה לכך.
זהו ספר התבגרות של נערה שמחליטה ללכת ולבדוק מה עלה בגורלה של אחותה דרך הליכה בעקבותיה.
הליכה באותם נתיבים ודרכים שבהם אחותה הלכה.
שנת 1978, פיבי היא נערה בת 18.
אביה , צייר חובב הלך לעולמו ואחותה פיית' נהרגה באירופה לפני כמעט עשור.
מותה של אחותה לא נותן לה מנוח, מה קרה לה שם באירופה שגרם לה למות כמו שהיא מתה?
לאורך השנים משפחתה של פיבי קיבלה גלויות מאחותה ואת הגלויות האלו שמרה פיבי.
החיים בעבר לא מניחים לפיבי שמחליטה בהחלטה פזיזה ללכת בעקבות אחותה.
לאן שפיית' הלכה כך גם פיבי תלך, היא תחפש את האנשים שהכירו אותה, תלון במקומות שהיא לנה ותנסה להבין מה למעשה קרה לה שם.
המסע הזה שהוא התעמתות עם זכרונות ועם הקשר המיוחד שהיה לפיבי עם פיית'.הוא גם מסע של זיכרון עם העולם בשנות השישים, עם החיפוש העצמי, בדיקת קצה הגבולות וגם הסמים.
אחד הקטעים החזקים בספר בעיני זה כשפיבי מחליטה לנסות אל אס די.
איגן מיטיבה לתאר את תחושותיה של פיבי בזמן הטריפ ולאחריו בצורה משכנעת וסוחפת.
הספר מקבל תפנית לטעמי מספר שעוסק בחיפוש עצמי זכרון ותיאור אירופה בשנות השישים וספר מותח שמתגלים בו לא מעט חוויות ואירועים שמבהירים למעשה את הסיפור ואת מה שבאמת קרה לפיית'.
כמובן שאני לא אגלה ולא אעשה ספויילרים ואתן לכם לגלות ולהבין לבד אך הספר מפתיע ומגיע למתח בזמן הנכון.
זה ספר מצויין, אנחנו נכנסים לעומק הדמויות ונסחפים אחרי התחושות והרגשות שהדמויות עוברות.
התהליך האישי שפיבי עוברת בספר גורם לה לגלות על עצמה דברים רבים ומשחרר אותה מאותם כבלים שתקעו אותה בכך שהיא חיה בעבר כל ילדותה ובטראומות שהיו לה מאיבוד אחותה באירופה ואביה ממחלת הסרטן.
הקרקס הנסתר הוא ספר נהדר של ג'ניפר איגן ובעיני הוא לא נופל מספרה השני המצוין.
קריאת שני ספרים איכותיים כל כך גורמים לך כקורא להשתוקק ולחכות לספריה הבאים.
ספר שהוא תענוג, הוא זורם, קריא, עמוק ומלא הפתעות בתוכו.
ממליץ בחום רב.

image